<h1>רבינו אשר מלוניל — ב"ב</h1>
<h2>דף ז.</h2>
[ב"ב קמ"ב ע"א] תינוק בין יום אחד נוחל ומנחיל. ואפילו לא ידעינן אם כלו חדשיו אזלינן בתר רובא, דרוב נשים אינן מפילות ולתשעה ילדי. ובאבילות דרבנן הוא דמקילינן ובעינן שלשים יום [נדה מ"ד ע"א], אבל בעלמא אזלינן אחר הרוב. וצריך עיון שהרי אין הולכין בממון אחר הרוב. ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא דהוא מיית ברישא. ואם תקשי מבן פקועה, דהיינו נמצא במעי אמו אחר שחיטה (חולין ע"ד ע"א), [י"ל] דלא אמרינן דהוא מיית ברישא אלא היכא דמיית בידי שמים וכן בערכין [ז' ע"א] גבי האשה שיוצאה ליהרג מכין כנגד בית הריון כדי [שימות] ומש[מע דכשמתה] מעצמה טיפת מלאך המות מחתכה סימני [הולד קודם שמחתך באם] הסימנין, אבל בידי אדם מייתה ברישא ומתה האם קודם שימות הולד. וכן בשחיטה אמרינן האי טעמא. [אבל] קשיא מהתם נמי, דאמרינן [האשה היושבת] על המשבר מביאין סכין דרך רשות הרבים וקורעין כריסה בשביל העובר, משמע שהיא מתה תחלה, והוא יכול להיות חי. ויש לומר דהתם משום [הכי] מחללינן שבת כיון דיושבת על המשבר איכא ספיקא דשמא יצא ראשו חוץ לפרוזדור, והולד יוכל לחיות אע"ג דמתה היא. ואע"ג דאיכא ספיקא שמא לא הוציא ראשו וודאי מת הוא ברישא, ואם תמצי לומר הוציא איכא למימר שמא לא יוכל לחיות. והיינו דמקשי מאי קמ"ל, מספיקא מחללינן שבת, אפילו בספק ספיקא תנינא מי שנפלה [עליו] מפולת, והתם נמי איכא תרי ספיקי וכו'.
<h2>דף כה:</h2>
[ב"ב ק"ח ע"ב] מאי דרשא דתניא שארו זה האב מלמד שהאב קודם לאחין וכו'. דשארו ודאי שלא כסדרו כתוב, דאחי דאב מכח מאן קא אתו מכח אב, קאי אב ירתי אינהו. וודאי קודם אחי האב כתוב. ולהקדים לאחי האב לא צריך קרא נמי, דודאי אב קדים לאחי האב, אלא להקדים לאחין כתביה רחמנא. יכול יקדים נמי לבן. דכיון דכולו [שלא] כסדרן כתיב אוקמיה קודם לבן. ת"ל הקרוב הקרוב קרוב קודם. והא פשיט הוא דבן קרוב מאב שכן קם תחתיו ליעידה ולשדה אחוזה ופוטר אמו מן היבום, ולהא לא אמר ומה ראית. אבל מאח מקשי ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח. וכל מה ראית שבתלמוד פשוטו דבעי למימר איפכא. והכא נמי איפכא, דאב קדים לבן ולא לאח. דאח יקדים לאב. וודאי כיון דאח יקדים לאב כל שכן דקדים לבן שהוא אחר האב. אע"ג דבן קדים לאב ולאח בקרא, כיון דקראי דלשארו שלא כסדרן כתיבי אמרינן נמי דכולהו קראי שלא כסדרן כתיבי, ואמרינן דהכי כתיבי ואיש כי ימות ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לשארו ואם אין לו שאר ובן אין לו ונתתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחי אביו. כך כתב רבינו שמואל. והא מילתא צריכא עיונא, דאע"ג דאמרינן דקרא דשארו שלא כסדרו כתיב, קרא דדחיק נפשיה בעל כרחין דכתיב שלא כסדרן כדפרישית. אבל שאר קראי אמאי אמרינן דשלא כסדרן כתיבי, ואמרינן דאב קודם לבן ומפכינן קראי דכתיבי בהדיא. הא ודאי צריכא רבא. ועל הא אקשי וכתב הרב ר' זרחיה ז"ל, והא בהדיא [כתיב] שהבן קודם לאב לנחלה, ומאי האי דקאמר ליה "ומאי ראית". ונראה לי פירושו דהא מילתא, כלומר אי אפשר לומר שיהיו שניהם הבן והאח קודמין לאב אע"פ שהן קרובים בדברים רבים, דאם כן דאב הוא אחר אחין למאי איצטריך שארו, אי להקדים לאחי האב הא מילתא פשיטא הוא כדאמרינן לקמן אחי האב לא צריכי קרא, אלא ודאי על כרחיך אב קודם לאח מדכתיב שארו. ולהכי צריך קרא ואימא כשם שהאב קודם לאח, אע"פ שהוא קרוב לו מן האב שקם תחתיו ליבום מה שאין כן באב ולא אמרינן הקרוב קרוב קודם, הכי נמי נימא דיקדים לבן, אע"פ שהוא קרוב לו האב שקם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה. שהרי שתי הקורבות הללו שוות, כלומר קורבת הבן והאח כל אחת ואחת יש לה מקום שזה קודם לזה ולאב, שכשם שהבן קם תחת אביו [ליעידה] מה שאין כן באב כך האח קם תחת אחיו ליבום מה שאין כן באב. וקאמר [מרבה] אני את הבן [שכן] דין שיקדים לאב במה שמצינו דקורבת הבן על האב גדולה שאין אדם קרוב כמוהו, דהבן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה, מה שאין כן באב, וזו הקורבה אין גם בכל קרוביו כמוהו אפילו אח. מה שאין כן בקורבת האח על האב, שיש גם כן קרוב כמוהו. ולזה הפירוש לא מצי למימר שבן קודם לנחלה. מיהו בעי לאלומי לקורבא דבן על האב, שבאותה קורבא שהבן קרוב מן האב לא מצינו קרוב כמוהו, וקורבא דבן בנחלה אינה על האב עדיין, דאכתי לא קמה. ולהכי לא קאמר לנחלה. ומקשה, אדרבה מרבה אני את האח שקם תחת אחיו ליבום, כלומר אדרבה הוה לן לרבויי נמי את האח שיקדים לאב, שכן מצינו לו קורבה [יתירה] על האב שאין אדם כמוהו באותה קורבה, שקם תחת אחיו ליבום ואין קרוב שיהא קרוב כמוהו. ואע"ג דקורבת האח על האב גדולה שאין אדם כמוהו באותה קורבה, אפילו הכי האב קודם בעל כרחין, כדכתיב שארו. ואם לאו דיקדים לאח אמאי איצטריך. ש"מ דאב קודם לו ואע"פ שאיננו קרוב כמוהו, לפי שהוא גדול ממנו וכולם חייבין בכבודו. הכי נמי גם הבן, אע"ג דקורבת הבן גדולה על האב שאין כמוהו באותה קורבה, אפילו הכי יקדים לו האב כמו שהוא מקדים לאח. ומשני כלום יש יבום אלא במקום שאין בן, כלומר אינו [דומה] קורבת הבן לקורבת האח, לפי שקורבת הבן גדולה על האב שאין כמוהו באותה קורבה, לא שיהא קם כמוהו ולא שיהא מעכבו מלהיותו קם כמוהו תחת אביו, לפיכך דין הוא שיקדים לאב. אבל קורבת האח על אביו אינה גדולה שהרי הבן כמוהו, שכן במקום שיש בן אין יבום דקורבתו נפרדת במקום בן, דין הוא שלא יקדים לאב כדכתיב קרא שארו. אבל בן שקורבתו גדולה דין הוא שיקדים לאב. ולא נוציאהו משום דכתיב שארו, דקרוב [קרוב] קודם. ומצינו קורבה בבן על האב שאין אדם קרוב כמוהו [באותה] קורבה. כך פירש הרב ר' זרחיה ז"ל ויפה פירש.
והרב ר' אברהם בר' דוד כתב עליו אין כאן קושיא שיהא צריך בילבול זה. כי אם מצינו בן קודם בנחלת אביו יותר מן אחיו בנחלת אחיו לא מצינו האב קודם בנחלת בנו יותר מן האח. על כן שאלנו ומה ראית לרבות הבן שיעמוד כנגד אביו ויירש הוא את אביו, ולהוציא את האח במקום שאין שם בן שלא יוכל לעמוד נגד אביו מלירש את בנו. ואמר מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה, מה שאין כן האב [שאינו] קם תחת בנו ליעידה ולא האח, אדרבה מרבה אני את האח וכו' מה שאין כן באב ובבן, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן. מעתה כיון שמצינו בן קרוב אל אביו יותר מן האח אצל [אחיו] כך האב קרוב אל בנו ליורשו יותר מן האח, כי כמו שזה קרוב לזה כך זה קרוב לזה ע"כ. ותמהתי אני תלמיד תלמידו על דבריו, כי קושיא חזינא הכא וצריכה לפנים ולפני פנים. וכמדומה כי לא תתיישב על דברי הרב, כי נראה לפי דבריו שקושיית הרב על מה שלא אמר מרבה אני את הבן שקם תחת אביו לנחלה, התם תרתי הכא חדא. וזה לא היה ולא נברא. שזאת הקושיא היא בפי כל התלמידים. והוא לא היה צריך לתרץ אותה, וכבר כתובה בהגהתו תירוץ לזאת הקושיא, כי אילו יש יבום במקום שיש בן מצינו נחלה נמי באח קודם לבן. וקושיית הרב על מה שמפרשים כל המפרשים [בהא דאמרינן בגמרא] אימא איפכא ונרבה את האח ונוציא את הבן. וגם הרב ר' שמואל דחק בתירוץ קושיא זאת, ואמר דקראי שלא כסדרן כתיבי. והרב לא רצה [בזה] והעמיד לתרץ כדין וכראוי, ונכונים דבריו לכל איש מבין, אך הם סתומים וצריכים תלמוד, כי כל דבריו הם בצחות. וגם משמע לפי פירוש הרב ר' אברהם דהכי מקשינן מה ראית וכו' ונרבה נמי את האח, ונאמר שיהיו שניהם קודמין לאב. וזה אי אפשר. וזה מפורש, ודברי הרב מבואר. וכבר השיג בעל התוספות על זה הפירוש, שאין להעלות על לב איש להקשות שיהיו שניהם קודמין לאב, דהא כתיב שארו ולאחי האב לא צריך קרא ולא לגופיה, ודאי להקדים לאחין או לבן כתביה. וגם מה שפירש כלום יש יבום אלא במקום שאין בן, וכיון שמצינו שהבן קרוב אצל אביו יותר מן האח אל אחיו כך האב קרוב אל בנו ליורשו קודם לאח. כי כמו שזה קרוב לזה כך זה קרוב לזה. והא לאו מילתא דתליא הא בהא. ולאו ראייה היא כלל. דאם כן דהא בהא תליא, הוה ליה למימר מרבה [אני] את הבן שקודם לאח ליעידה ולנחלה, וכיון שהבן קרוב מן האב כך האב קרוב מן האח, דהכא תרתי והכא חדא. ועוד דלקמן מקשי בהדיא דיקדים אב לאחי האב ולא יקדים לאחין, דשארו מוקמינן להקדים לאחי האב ולא [להקדים] לאחין, ואם כן לישני ליה דבעל כרחין קודם האב לאח כמו שקודם הבן לאח. ועוד שארו למה לי, הא מילתא תליא בסברא הוא לדעתיה. ותמה אני על אדם גדול אשר הוא מפליג דבריו ומחרף ומבזה ודוחה כל דברי הר"ז בכל מקום בלי ראייה רק בסברא לבדה. ועם כל זה אינו מתייישב על דברי הרב, והם עמוק עמוק מי ימצאנו.
